פסק-דין בתיק ת"א 55104-02-12

בהתאם להסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף ביום 3.9.2012, ניתן על ידי פסק דין בפשרה לפי סעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984, בצירוף הנמקה.

1.      לפניי תביעה בגין נזקי גוף, אשר בהתאם לנטען נגרמו לתובע במסגרת תאונת עבודה שארעה ביום 4.4.2011. התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ונשלח במסגרת עבודתו לבדוק מזגן בבית מלון הולידי אין בירושלים. בכתב התביעה נטען " עלה התובע על כיסא על מנת להגיע למזגן, כדי לבדוק אותו נאלץ התובע להתמתח בזווית מאחר והמאייד היה גבוה מידי והחדר היה צפוף במכשירים עם ציוד כבד על הרצפה, כך שהתובע אולץ לעבוד בזווית ולמתוח ידיו תוך שהוא עובד עם מברגה בגובה רב כשלפתע פרק את כתפו כתוצאה מתנועה מהירה ופתאומית של המברגה". (להלן - "התאונה"). (סעיף 3 לכתב התביעה).

2.      לטענת התובע, ברכבו היה סולם לא תקין שנמסר לו על ידי הנתבעת, ולפיכך בהעדר ציוד תקין, עבודתו סיכנה אותו באופן המתואר לעיל וכך נגרמה הפגיעה.

3.      לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית, אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובע לא נגרמה נכות צמיתה כתוצאה מן התאונה, כמו כן, לא הוגשה תביעה למל"ל.

4.      הנתבעת מנגד, טוענת כי דין התביעה להידחות באין ממש בגרסת התובע לגבי האירוע נשוא התובענה. לטענת הנתבעת, התובע סבל מפריקות כתף בעברו והיה "מועד" לפציעה בשל כל תנועה לא נכונה. לטענת הנתבעת התאונה ארעה בשל "תנועה פתאומית ומהירה של המברגה", אשר "ברחה" מידו של התובע תוך כדי השימוש בה. לטענת הנתבעת, התובע היה מצויד בסולם תקין שהיה ברכבו והתעצל להביאו למקום.

5.      כאמור לעיל, הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין בתיק זה בהתאם לסעיף 79 א'(א) לחוק בתי המשפט, בפשרה. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן בגבולות של בין דחיית התביעה מחמת העדר אחריות ועד לסכום של 12,200 ש"ח (כולל שכ"ט עו"ד ואגרה) וזאת על סמך טיעונים קצרים בכתב, הצדדים היו רשאים לצרף לסיכומיהם את המסמכים והראיות שברשותם.

6.      התובע בסיכומיו, שב על גרסתו כפי שנמסרה בכתב התביעה במסגרת עדותו הקצרה בישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 2.7.2012. בנוסף, טען ב"כ התובע, כי אין להטיל על התובע אשם תורם לפגיעה הנטענת. לנזקי התובע הפנה למסמכים שצורפו לכתב התביעה המעידים על כך שכתוצאה מן האירוע התרחשה אצל התובע פריקה טראומטית עם רדוקציה של כתף ימין בעקבותיה עבר התובע 4 טיפולים פיזיוטרפים. ב"כ התובע העריך את סך נזקי התובע, בגין עזרת זולת לעבר, הוצאות וכאב וסבל בסך כולל של 71,000 ש"ח.

7.      הנתבעת בסיכומיה, הפנתה לדו"ח הפינוי של מד"א ולטענותיו של התובע לנסיבות התאונה, לגרסתו כפי שנמסרה בבית המשפט וכן "לתצהיר" של אמיר הרשקוביץ מיום 26.3.2012, אשר צורף לסיכומי הנתבעת ובו מוסר מר הרשקוביץ את גרסת הנתבעת לפיה התובע לא יידע אותו כי ברשותו סולם בלתי תקין. עוד צרפה הנתבעת לסיכומיה את הסכם העבודה עם התובע וכן אישורים על הדרכות שעבר התובע במסגרת עבודתו אצל הנתבעת. לנזקי התובע, הפנתה הנתבעת לכך שהתובע לא נעדר כלל מעבודתו. ככל שתתקבל התביעה טענה הנתבעת, כי אין לפצות התובע בשיעור שיעלה על 1,750 ש"ח.

8.      התובע כאמור נחקר בקצרה בישיבה שהתקיימה ביום 2.7.2012. התובע הודה כי מגיל 14 הוא סובל מפריקות כתף. התובע העיד כי המזגן שנדרש לטפל בו הותקן בגובה של כ-2.5-3 מ'. לשאלה מדוע לא הביא עמו את הסולם שהיה ברכב, השיב "הסולם לא היה תקין. יש זווית שתופסת את הסולם שיהיה יציב, הוא לא היה יציב". (עמ' 1 שורה 29 לפרוטוקול הדיון). בהמשך העיד כי היה מודע לעובדה שהסולם לא היה תקין כמה ימים לפני האירוע ולשאלה מדוע לא פנה למנהליו והחליף את הסולם, השיב, "בעל הבית והסמנכ"ל יושבים ב.... יש לי מנהל שהוא אמיר, אני לא יכול ללכת אליו. אמרתי לו הוא לא מאשר כי יש כל מיני אנשים שלוקחים אצל הספק חלקים."  (עמ' 2 שורות 4-5 לפרוטוקול הדיון). התובע הודה כי לשם ביצוע העבודה הגיע עימו עובד נוסף, אולם לטענתו לא היה זה מתפקידו להחזיק את הסולם וכי הוא לא ביקש זאת ממנו.

המסמכים

9.      בדו"ח מד"א מיום האירוע, צוין, " נפגע מפריקה באזור גפיים עליונות, ללא חבלה נראית, לדבריו לאחר תנועה לא נכונה חש בכאב חזק בכתף + שינוי צורה. לאחר כעשר דקות הרגיש שהכתף חזרה למקומה." בדיווח על גורם הפציעה באותו הדו"ח צוין, "סיבה לא ברורה".

10.  בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה (בל/250) מיום 13.4.11, נרשם, "בית מלון הולידי אין בירושלים - אתר של לקוח בזמן בדיקת מזגן בגובה, ביצעתי תנועה ביד ימין והכתף יצאה ממקומה".

11.  בבדיקה רפואית שבוצעה על ידי ד"ר פריטש משה, מנהל יחידת כתף ומומחה לכירורגיה אורתופדית בבית החולים תל השומר, מיום 24.7.2011, צוין, "תוך תנועה חדה סבל לדבריו מפריקה של הכתף...".

דיון והנמקה

12.  המחלוקת הנטועה לפיכך בין הצדדים, היא לנסיבות התאונה והאם התרחשה כתוצאה "מעצלנותו" של התובע לגשת אל הרכב ולהוציא את הסולם, שכאמור אין מחלוקת כי היה בתוך הרכב, האם נגרמה כתוצאה מתנועה חדה שביצע התובע כתוצאה מפעילות המברגה והאם נאלץ לעבוד בתנאים בלתי נאותים, בנסיבות הנטענות על ידו ולפיהן הסולם שהיה ברשותו ברכב היה בלתי תקין.

13.  המדובר בשתי גרסאות סותרות - האחת של התובע שכאמור נמסרה בכתב התביעה ובעדותו לפניי. השנייה גרסת הנתבעת שנפרסה בכתב ההגנה, דו"ח חקירה הועבר לעיוני בדיון וכן נמסרה במסגרת נספח ג' לסיכומי הנתבעת הנושא כותרת " תצהיר אמיר הרשקוביץ", אשר אינו תצהיר ערוך כדין ובו טוען מר הרשקוביץ, אליו התייחס התובע (הכוונה לאמיר) בעדותו כי ברשות התובע היה סולם תקין, וכי לא נמסר לו דבר על תקלה בסולם, ככל שהייתה נמסרת הודעה על כך הרי שהתובע היה מקבל באופן מידי סולם אחר תקין.

14.  גרסאות שני הצדדים לא נמסרו באופן מלא, כמו כן, לא ניתנה הזדמנות לצדדים לחקור את העדים ובוודאי שלא ניתנה הזדמנות לבית המשפט להתרשם מאמינות התובע והעדים.

15.  לסיכומי הנתבעת, צורפו הסכם העבודה של התובע עם הנתבעת מיום 19.11.2010. הנתבעת טענה, כי התובע הפר את הסכם העסקה עם הנתבעת, כאשר לא עדכן את מעבידיו בעובדה כי הוא סובל מפריקות חוזרות של הכתף עובר לאירוע. עוד, צרפה הנתבעת אסמכתאות לכך שהתובע תודרך לאופן ביצוע עבודתו אצל הנתבעת, הן ביום 3.1.2010 (צורף ד'1 לסיכומי הנתבעת) יוער, כי איני מבינה כיצד תודרך העובד כ-10 חודשים לפני שהחל עבודתו, בהתאם להסכם העבודה אצל הנתבעת (אניח שנפלה טעות ברישום על גבי הסכם ההעסקה). עוד טענה הנתבעת, כי "נוהל בטיחות לעובדים" הכולל פרק נפרד לעבודה בגובה נמסר לתובע ביום 4.7.2010 וכי הוא חתם על נוהל העבודה במועד זה (צורף נספח ה' לסיכומי הנתבעת).  (הערתי לעיל לסתירה לגבי המועדים רלבנטית גם לגבי נוהל עבודה זה). ביום 9.1.2011 עבר התובע הדרכה נוספת במסגרת בית הספר להכשרת עובדי גובה (צורף נספח ו' לסיכומי הנתבעת).

16.  המסגרת הנורמטיבית בגדרה נתחמת עוולת הרשלנות מוגדרת בסעיפים 35 ו-36 לפקודה, והתגבשותה מצריכה בחינתן של שלוש שאלות: האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, האם הפר  את אותה חובת זהירות והאם הפרת החובה היא שגרמה לנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 112.) חובתו המושגית של המעביד כלפי עובד היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה - ע"א 663/88 שיריזיאן נ. לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מ"ז(3) 225. במסגרת חובת הזהירות המושגית של המעביד כלפי עובדו, עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לאמצעי עבודה בטוחים ותקינים, לשיטות עבודה נאותות ובטיחותיות, להדרכת העובדים תוך מתן הנחיות והבטחתם מפני סיכונים הכרוכים בביצוע העבודה ופיקוח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים. על אחריותו של מעביד כלפי עובדו, ראו בין היתר, ע"א 477/85 בוארון נ. עירית נתניה, פ"ד מב(1) 415, ע"א 1958/97 רפאל בן שטרית נ. רשות הנמלים והרכבות פ"ד נה 823, ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ. מרציאנו, פ"ד לו (2) 592 ועוד פסקי דין רבים אחרים.